מאזן הכוחות במועצת הביטחון של האו"ם

מאת יוהאן ניוטון לופז

במועצת הביטחון של האו"ם, מאז אישור אמנת סן פרנסיסקו, היו חמישה חברים בעלי זכות וטו; צרפת, בריטניה, ארצות הברית, רוסיה וסין, שגילמו את המדינות המנצחות במלחמת העולם השנייה. במקרה של הרפובליקה העממית של סין, הוא מילא את התפקיד לאחר שהאסיפה הכללית, באמצעות החלטה 2758, מיום 25 באוקטובר 1971, הבין כי היורשת הלגיטימית של סין, אחרי מהפכת 1949, היא סין של מאו ולא של צ'יאנג קאי שק, שעם חסידיו התיישב באי טייוואן. כל העובדות הללו היו רלוונטיות מכיוון שהחברה באותה תקופה הראתה קיטוב אידיאולוגי, שבתורו, בא לידי ביטוי בחברה הבינלאומית, שהובילה מנהיגי העולם באותה תקופה ולמען תפקוד טוב יותר של האו"ם, הם איזן את כוחם של אותם אנשים. שיכול לממש את זכות הווטו במועצת הביטחון.

מועצת הביטחון היא הגוף שמבטיח את שמירת השלום והביטחון בעולם במסגרת האומות המאוחדות, ולכן יש חשיבות יתרה להחלטות שקיבלו אותה. בשנת 1965 הורחב מספר חברי המועצה מ -11 ל -15; עם זאת, רפורמה זו לא הייתה אמיתית, מכיוון שהגידול היה רק ​​מבחינת חברים שאינם קבועים שנבחרים אחת לשנתיים, אומרים מי שאין להם זכות וטו, מכיוון שהחברים הקבועים, לעיל, הם אלה שהם להחזיק בזכות זו, ואם הם לא מסתפקים בהחלטה, הם פשוט נותנים וטו על כך ומונעים את אישורה. ארגון מחדש של החברה הבינלאומית מחייב את הרחבת החברים הקבועים מתוך הבנה שיש קבוצה של מעצמות וכוחות כלכליים מתעוררים שההשפעה שלהם על מדיניות החוץ אינה מוטלת בספק, בנוסף לכך שנציגות לקויה של החברה הבינלאומית נמשכת במקום. מהקבועים.

ברוח זו, בשנת 2004 נפגשו גרמניה, הודו, ברזיל ויפן, והקימו את קבוצת הארבעה או ה- G4, כדי לדרוש רפורמה במועצת הביטחון שהיא מאוזנת וייצוגית יותר, בה המדינות האמורות יכולות להיות חברות קבועות; מה, במבט ראשון, לא ניתן יהיה להכחיש את השפעתן של מדינות אלה בתחום הבינלאומי, תוך הדגשת ההשפעה שהייתה לגרמניה בשנים האחרונות, בהיותה המדינה המציגה את היציבות הכלכלית וההנהגה הדיפלומטית ביותר באיחוד האירופי ו גוש האירו. באשר ליפן, זה תמיד היה אמת מידה מאז שחזור המדינה, לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד שביחס לברזיל והודו, שניהם מייצגים את מה שמכונה המעצמות המתעוררות בשל מידת התיעוש הגבוהה שלהן.

כתוצאה מכך, באן קי-מון, המזכ"ל לשעבר, בתום כהונתו הבהיר את הצורך בשינוי מועצת הביטחון, ובאותה דרך ניסה גם המזכיר הכללי לשעבר, בוסטרוס בוסטרוס-גאלי, לכוון. רפורמה במועצה, ללא הצלחה. האגודה הבינלאומית השתנתה במבנה שלה, ולכן גם מאזן הכוחות השתנה, דבר שאמור לבוא לידי ביטוי בחברים הקבועים במועצת הביטחון של האו"ם ובכל גוף אחר שבו מדינות מתכנסות, ואם לא נעשה הדבר יכול להוביל היחלשות האו"ם והסיום כפי שקרה עם חבר הלאומים, תוך סיכון המוסדיים לכאורה המאפשרים, הרבה או מעט, דיאלוג ושיתוף פעולה ושמגן מפני הפרזונות והרצונות הבלתי מרוסנים של המעצמות כאשר האינטרסים שלהם הם בערך.

דוקטורט מאוניברסיטת קומפלוטנס במדריד      

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *